יצאתי מהג'נסיס כשאני, השפה שאני מדבר דבר ראשון עם עצמי ואחר כך עם העולם, היא שונה לגמרי.
זקיבלתי שפה להבין את עצמי, להכיר את עצמי, לדבר עם אנשים אחרים, לא מתוך המקומות הבוערים שאנחנו רגילים אליהם ביום יום שהם שטחיים מאוד
אלא לקחת גם את הדברים היום יומיים שקורים בעסק, בילדים, מול חברים, מול בנות זוג עתידיות ולהבין את הדברים באמת לעומק ומאיפה הם באים. זה מתחיל מלעשות את התהליכים ולפתח את השפה הזאת עם עצמי וממשיך ליכולת שלי להביא את זה בעצם החוצה לעולם ולבטא את זה מול העולם. ושני הדברים האלה, בעצם, זה מבחינתי המהות של הג'נסיס.
אני ממליץ לכל מי שמרגיש שהשיח הפנימי שלו עם עצמו/ה יכול להיות מדויק יותר. שמרגיש שאולי יש פה איזה רובד של שיח פנימי דבר ראשון … ובשיח מול העולם. שאולי קשה ואולי קשוח ואולי לא חומל.
לבוא ולהתחבר לקול ההרבה יותר עוצמתי והרבה יותר חזק.
בסוף האופן שבו אני פוגש את העולם, הוא שיקוף של האופן שבו אני פוגש את עצמי. אז כל מי שמרגיש ככה, שאולי הוא פוגש את העולם בהתנגדויות ובקושי, ואולי בכאב, תראו שמלפתור את הדבר הזה מבפנים זה גם ייצא החוצה ואני ממש ממליץ, ומי שרוצה לעשות תהליך כזה בצורה הכי מוחזקת, אחראית, בוגרת, יצירתית, טובה, לעשות את זה בג'נסיס.
התרגולים עצמם היו מאוד בנויים שלב, שלב. באמצע הסדנה בעצם הבנתי כמה הדברים שאנחנו עושים הם בנויים בצורה מאוד מתודית, מאוד מסודרת. וכמה חשוב שסדנה מסוימת תתרחש אחרי סדנה אחרת שכבר הייתה. כי הדברים פה בנויים מדרגה, מדרגה.
אנחנו נכנסים לפה כשאנחנו מביאים איתנו את כל העולם והדברים שקרו לנו עד לאותו הרגע. ועבודת קילוף השכבות הזאת, אי אפשר להאיץ בה. ואי אפשר לעשות אותה בצורה שהיא לא מאוד מאוד מסודרת ולא מאוד, נובעת מתוך ההבנה של מה עובר על בן אדם שמתחיל לקלף שכבות מעצמו.
בהתחלה הייתי בהתמסרות מוחלטת לתהליך. וכשהתחלתי להסתכל, הבנתי כמה דברים כל כך מובנים, פה יש הפסקה, ופה יש משהו יותר אינטנסיבי. הגאונות פה, בלבנות את זה בצורה כל כך מובנית ומסודרת היא לא יכולה לבוא מושם מקום שהוא לא הבנה עמוקה, עמוקה של בני אדם ותהליכים אנושיים, וגם רצון מאוד מאוד טוב להעביר אנשים דרך תהליך בצורה הכי בוגרת, הכי אחראית והכי עוצמתית שיכולה להיות.