Mיניות ואני: אני אוהבת מין ואני אוהבת Mיניות ואני אוהבת גברים ואני אוהבת גם נשים – כמושא של יופי מעוגל ומעודן, בהעדפות שלי אני עדיין רק של גברים, אם כי שומרת אופציה פתוחה בעתיד גם לגבי זה. הכי מתאים לי להיות מאלו שבגיל 60 לגלות שאני בעצם דו-מינית. בכיף! אני אומרת 
אני קוראת הרבה על Mיניות והולכת להרבה הרצאות וסדנאות, ובשנים האחרונות נחשפתי מאד גם לעולם הטנטרה.
אני סולדת מפוריטניות בנושא. Mיניות מרתקת אותי בגלל כל מה שבא בה שהפך לקלישאה חברתית ותרבותית עם הזמן ובאופן אישי הוא גילוי מתמיד: היצריות, החייתיות, הלכלוך, הרעש, הריחות, הטקסטורות, הטמפרטורות, הבחירות, האור-גזמות, התוצאות. אבל בעיקר בעיקר מעניין אותי נושא הנוכחות המלאה בזמן מעשה אהבה.
פגשתי גבר שנתן לי מתנות רבות ואתו חקרתי נושאי Mיניות שתמיד עניינו אותי בדיוק כמו שהם הפחידו אותי – סדנאות, מסיבות למיניהן. היינו הולכים ביחד, יחידה אחת ששומרת על סקרנות ועל עצמה.
בשלב הזה כבר הייתי שלמה עם עצמי ועם גופי והגבולות שלי כאישה וכאדם ולנו כזוג מאד ברורים וזה תנאי הכרחי. זה מאד כיף לשחק כשהגבולות ברורים – כשאני יודעת איזה ארגז משחקים נכון לי לגלות ואיזה ארגז משחקים הוא שקר עבורי ולכן לא בחיי.
ממנו גם למדתי את הכאבים הרבים שיש לגברים בתוך עולם הMיניות שלהם, וכואב להם לא מעט. זה פתח לי צוהר שלם להיכרות עם היכולת שלי להביא שלום וחמלה ואהבה ליחסים שלי עם גברים שהם מושא רומנטי וחברי.
היום, אני מרגישה שאני על סיפו של עידן מיני חדש בחיי המלאים, התודעתיים, החושיים, החוקרים, בעיקר הרגשיים. לפני כמה שנים נחשפתי לשיטת סאטיה והיום אני גם מתאמנת וגם מאמנת בה. הגמישות הרגשית שלי גדלה מאד עם העמקת האימון בשיטה. אני לומדת לכאוב את הפגיעות הMיניות המסריחות (יש ריחות שאף פעם לא יעזבו אותי), המשפילות, המכאיבות שעברתי ולעבור אל הצד השני באומץ, בנוכחות, בלי הדחקה.
ומתוך כך: בשנתיים האחרונות נחשפתי לאנשים מרתקים ולטנטרה, שמאניזם וMיניות מודעת של מסעות הלב – Heart Journeys ואני כל כך ברת מזל. כל כך כל כך מתרגשת מזה. זה עשה לי אור גדול בנשמה, הביא תקווה גדולה לחיי והמון המון אומץ וידיעה – שיכול להיות אחרת, יכול להיות כל מה שדמיינתי שיהיה, שאני לא שוגה באשליות – מעשה האהבה יכול להיות מקודש ומלא מלא בשפע ורוך ורוך ורוך, כמה חסרה לי רכות במעשי אהבה, זה הרי התחיל אצלי במניפולציות, בניצול, בשימוש בי.
אני ממש בתחילת הדרך בדבר הזה והיא כבר היטיבה לאין ערוך את חיי. אני לומדת את עצמי, את הגוף שלי, את הגמישות התודעתית של איברי המין שלי – אלו שבראש, אלו שתומכים במעשה האהבה ואלו שעושים אותו ישירות, לומדת את הרגשות של הצד השני, את הקשיים והכאבים שלו וזה שינה את חיי ממש. אני לומדת לדבר אל עצמי, את עצמי, את הגבולות שלי וזה כל כך חשוב!!! מה כן, מה לא, מה אחר ואחרת. אני לומדת לדבר עם הגוף שלי ואת הגוף, דיוק של ממש להבין מהיכן לקחתי את ההחלטה או מהיכן אני רוצה את הרצון – מהראש, מהלב, מהבטן, מצ'אקרת המין, מההישרדות?
הדיוק רק מביא יותר אופציות וגילויים. רק מה שמחויך ומרגש יקרה וזה כי אני היום בנשימה, נושמת המון אוויר, שוהה עם אוויר חדש וצוהל בריאות שלי, למדתי לזהות את החנק, את האוטומט, את הפחד, את הבכי ולתת להם תוקף וזמן, לעבור אותם ולהיות נינוחה ושמחה, ולא לשרוד את הMיניות, להתפשר בה ולהכאיב בה לעצמי אלא לשמוח אותה להעצים אותה ובענק.
Mיניות היא עולם שלם, נטול גבולות של עונג ושמחה גופניים ורגשיים, שמביא לצמיחה נפשית אם רק מסכימים. וכל זה מתאפשר במרחבים החדשים שהגעתי אליהם, שבהם אני מוכלת וגם יש לי חופש, שרק מקשיבים למה נכון לי ומבקשים ממני להקשיב אליי, שיש א.נשים כמוני – פגועות.ים עם צלקות שמגלידות לאיטן בצורה בריאה ומודעת. למדתי להיות נוכחת נוכחת נוכחת, עם תשומת לב לניתוקים וחמלה לניתוקים ולבקש ולקבל נוכחות מלאה של מי שאיתי.
אין הישרדות Mינית ורגשית יותר, אין לקבל ולתת את מה שלא מדויק לי, אין לקחת מאחרים ואין לקיחה של אחרים ממני, יש רק נוכחות שהיא עולם ומלואו. ואני עוד לומדת ואלמד את זה הרבה מאד בשנים שיבואו, זה ברור לי כי הלב מתרחב מאד בתוך המסע הזה.
אני מתרגשת כלפעם להיות איפה שמותר לי להיות אני, לצחוק לבכות להתבודד, להקשיב, לדבר, להתענג אם ארצה, להיות פתוחה כנה חוקרת וחופשיה! המילים המקבילות לאושר, בעיניי. מרחב שמאפשר ומעודד את זה. מרחב נדיר שעושה אדוות של בריאות Mינית ונפשית.
שום כאב ילדות לא ימנע שמחת בגרות.
אני ממליצה מאד להיפתח, לקרוא, להתרשם, לשחק עם החיים!