הלוואי שיכולתי לייצר משקפי רנטגן מיוחדים, שמאפשרים לראות את התנועה הבסיסית של האנרגיות.
אילו היינו מרכיבים משקפיים כאלה בזמן שאנחנו הולכים ברחוב, במקום אנשים היינו רואים חיצים הנמשכים אל מערבולות סוחפות של אנרגיה.
היינו רואים חיצים המסמלים אנרגיה זכרית ומערבולות אנרגיה המסמלות אנרגיה נקבית שתי אנרגיות שקיימות, במינונים ובביטויים שונים, גם בגברים וגם בנשים.
כמובן, מדובר במטאפורה ובדרך להתבונן על הדינמיקה האנושית, ולא בטענה מדעית או באמת מוחלטת על גברים ונשים.
היכולת לראות את האינטראקציה בין האנרגיות השונות הייתה יכולה לעזור מאוד בהבנת המצב האנרגטי הבסיסי הזה, ובהבנת השפעתו על ההתנהגות, על מערכות יחסים ועל התקשורת בין המינים.
ההבנה הזו יכולה לעזור להפחית חששות, פחדים והימנעות אצל שני המינים. היא יכולה לעזור לגברים לבטא בחופשיות את הגבריות, הזכריות והמיניiת שלהם, ולנשים לבטא בחופשיות וללא פחד את הנשיות, הנקביות והמיניiת שלהן.
אילו היינו רואים ומבינים את זה כבר מגיל צעיר, ייתכן שרבים מהדפוסים שנוצרים מתוך חוסר הידיעה הזאת היו נחסכים מאתנו, והיו מתאפשרים לנו חיים משוחררים וחופשיים יותר.
כדי להבין על מה אני מדבר, נתחיל מהסוף – מהסבר של התמונה ואחר כך נצלול אל מאפייני האנרגיות, אל הדינמיקה ביניהן ואל האופן שבו היא משפיעה עלינו.
בתמונה רואים חיצים המייצגים גברים, ולצידם פתחים צבעוניים ומוארכים, המושכים אליהם פנימה אנרגיה ומייצגים נשים.
חשוב לזכור שהייצוג הזה נועד להמחיש את הדינמיקה בלבד: אנרגיה זכרית ונקבית יכולות להתקיים ולהיות דומיננטיות אצל כל אדם, ללא קשר למינו.
בשונה מהתמונה, שבה רואים בבירור את נטיית החיצים אל הפתחים, כאשר אנחנו הולכים ברחוב ללא המשקפיים הדמיוניים האלה איננו רואים את הדינמיקה עצמה.
אבל אנחנו בהחלט מרגישים אותה.
נשים וגברים רבים שמים לב אליה, מושפעים ממנה ולעיתים גם חוששים ממנה כל אחד מהצד שלו
נשים רבות יתארו שהן מגינות על המרחב שלהן מפני חדירה, בפרט כאשר הן הולכות ברחוב.
למעשה, נשים רבות מתארות חיים של מגננה מתמדת מפני מבטים או מעשים של גברים. לעיתים, מתוך כך, הן מצמצמות וסוגרות בהדרגה את הביטוי הנקבי, הנשי והמיני שלהן, ולא מרשות לעצמן לזהור בעולם.
חשוב לומר שהמגננה הזאת אינה נוצרת בחלל ריק.
נשים רבות אכן חוו הטרדות, החפצה וחציית גבולות, ולכן יש לכבד את הצורך שלהן בביטחון ולהבחין בין משיכה או מבט מכבד לבין נעיצה, פלישה למרחב או התנהגות מאיימת.
כאשר הגוף למד שהעולם אינו תמיד מקום בטוח, הוא עלול להישאר דרוך גם כאשר האדם שנמצא מולו אינו מתכוון לפגוע.
גם גברים רבים מסתובבים בעולם עם מתח סביב אותה הדינמיקה, רק מן הצד השני שלה.
גברים רבים יתארו שהם מתביישים במשיכה שלהם או נאבקים בדחף להסתכל לעברה של אישה שמושכת את תשומת ליבם.
חלקם עלולים להרגיש שמשהו בהם לא בסדר רק משום שהתעוררה בהם משיכה ספונטנית. אחרים חיים בפחד מכך שמבט, יוזמה או נוכחות שלהם יתפרשו מיד כמאיימים, חודרניים או לא ראויים.
מתוך המקום הזה, גם גברים יכולים להתחיל לצמצם את עצמם.
הם עשויים להתרחק מהעוצמה שלהם, לפחד מהגבריות שלהם, להשתיק את המיניiת שלהם או לאבד את הביטחון ביכולת לפנות, ליזום, להביע רצון ולהיות נוכחים.
אבל משיכה כשלעצמה אינה פגיעה.
המשיכה יכולה להיות טבעית וספונטנית. האחריות מתחילה בדרך שבה אנחנו בוחרים לבטא אותה.
משיכה אינה מעניקה לאדם זכות לחדור למרחב של אדם אחר, לכפות את עצמו עליו או לחצות את גבולותיו. ובאותה מידה, עצם קיומה של משיכה אינו צריך להפוך למקור של בושה.
האתגר הוא לא להעלים את האנרגיה אלא ללמוד להחזיק אותה.
באופן מטאפורי אפשר להשוות את הדינמיקה הזאת לזרעונים ולביצית: הזרעונים נעים קדימה ומבקשים להגיע אל הביצית, ואילו הביצית נמצאת במקומה ומאפשרת בסופו של דבר כניסה של זרע אחד.
גם כאן מדובר בדימוי בלבד, שנועד להמחיש איכויות של תנועה, כיוון, משיכה ובחירה ולא לקבוע שהזכרי תמיד אקטיבי והנקבי תמיד פסיבי.
ישנן דוגמאות רבות לאיכויות השונות של האנרגיה הנקבית והזכרית, ולכמיהה של כל אחת מהן להתממש.
כאשר הכמיהות הללו אינן מקבלות מקום או ביטוי בריא, מתחילות להופיע אצלנו בעיות.
לאנרגיה הזכרית מאפייני כמיהה ייחודיים למדי: היא רוצה לנוע אל מטרה, לחדור אל העולם, להאיר ולחמם אותו ולהפיץ את אורה ככל האפשר.
גם לאנרגיה הנקבית יש מאפייני כמיהה ייחודיים משלה, אך הם שונים: היא אינה בהכרח רצה אל מטרה ואינה מחפשת לחדור. האנרגיה הנקבית אוהבת להסתובב ולרקוד, להרגיש את הרגע, למצוא עוגן שסביבו היא יכולה לנוע, והיא אוהבת לזהור ולאפשר לאחרים ליהנות מהזוהר שלה.
וכאן חשוב לעצור שוב ולהבהיר: אנרגיות זכריות ונקביות קיימות בכולנו.
יש גברים עם אנרגיה נקבית דומיננטית, נשים עם אנרגיה זכרית דומיננטית, ויש אינספור וריאציות של איזונים ושילובים בין האנרגיות.
כאשר קיימות איכויות מובהקות ושונות המבקשות לממש את הכמיהה שלהן, המראה שנראה דרך המשקפיים יהיה פשוט למדי:
החיצים יחפשו פתחים או מערבולות שאליהם יוכלו לנוע, ואילו מערבולות ופתחי האנרגיה יהיו שם מושכים, מרגישים ובוחנים למי הם רוצים לאפשר להתקרב ולהיכנס.
כאשר הולכת ברחוב אישה עם אנרגיה נקבית חזקה, גברים רבים עשויים להבחין בה ולהימשך אליה.
כאשר גבר הולך ברחוב עם נוכחות זכרית חזקה, נשים רבות עשויות להרגיש אותה, ומשהו בהן עשוי להיפתח כלפיו או להגיב אליה.
ואל תתבלבלו: כשאני אומר אנרגיה נקבית או זכרית חזקה, אינני מתכוון בהכרח ליופי חיצוני, אלא לנוכחות ולהקרנה האנרגטית שאותו גבר או אותה אישה מביאים אתם.
החברה, התרבות והדת משדרות לעיתים מסרים הגורמים לנו להתבייש במי שאנחנו ובמהות האנרגטית שלנו.
המסרים הללו מועברים ולעיתים אף נכפים עלינו, בין היתר מתוך ניסיון להתמודד עם פגיעות ולייצר חברה בטוחה, אך גם מתוך חוסר הבנה כיצד לגדל ולתעל את האנרגיות האלה באופן בריא.
במידה מסוימת, הצבת גבולות חברתיים היא חיונית ואף הכרחית ליצירת חברה בטוחה.
עם זאת, כאשר הגבול הופך לבושה, להדחקה ולשלילה מוחלטת של האנרגיה, הוא עלול ליצור תסכול, ניתוק וביטויים לא בריאים ואף פוגעניים.
האחריות לפגיעה או לחציית גבולות נשארת תמיד על האדם שבחר לפגוע. קיומה של משיכה לעולם אינו מצדיק פגיעה.
מבטי הפליאה והאסימונים שנופלים לאנשים בזמן שאני מסביר את המחול הזה, ואת העובדה שלא צריך להתבייש בו אלא להכיר בו, לחבק אותו ולאפשר לו ביטוי בריא, מזכירים לי את הרגע שבו מכונת ז'יטונים בלאס וגאס משפריצה זכייה מטורפת על הרצפה.
כי פתאום משהו מסתדר.
אפשר להרגיש משיכה בלי להפוך אותה לפעולה.
אפשר להיות נחשקת בלי להיות זמינה.
אפשר להיות גבר בעל נוכחות מינית בלי להיות מאיים.
אפשר להיות אישה זוהרת בלי שהזוהר שלה יהפוך להזמנה.
כאשר נשים וגברים מקבלים את ההתנהלות האנרגטית הטבעית שלהם בלי לוותר על גבולות, הסכמה ואחריות, המגננות עשויות להתחיל לרדת.
ואז אפשר להתחיל להסתכל בפליאה ובסקרנות על המין השני ועל האנרגיה שהוא או היא מביאים.
גבר עם אנרגיה זכרית בריאה לא יסתיר את נוכחותו ואת רצונו לחדור אל העולם, אך הוא גם לא יכפה את עצמו על סביבתו.
זו תהיה נוכחות שקטה, יציבה ומורגשת מאוד.
גבר כזה עשוי לשים לב לאנרגיה נקבית העוברת לידו. והוא יהיה כמו אדם הצועד בשדה פרחים ונהנה מהריחות, בלי לגעת בפרחים או לקטוף אותם.
הוא יכול להרגיש משיכה גם כשהוא נמצא בזוגיות, בלי שיהיה עליו לממש אותה עם נשים אחרות ובלי לפגוע בגבולותיהן.
והחופש הזה חשוב גם עבורו.
כאשר גבר מבין שהוא אינו צריך להתבייש בעצם העובדה שהוא רואה, נמשך, רוצה ומרגיש — הוא יכול להפסיק להילחם בעצמו ולהתחיל לקחת אחריות אמיתית על עצמו.
במקום לעבור בין שני קצוות — דיכוי מוחלט של המשיכה מצד אחד, או ביטוי חסר גבולות שלה מצד שני — הוא יכול ללמוד אפשרות שלישית:
להרגיש את האנרגיה במלואה, להחזיק אותה בגוף, ולבחור כיצד לבטא אותה בכבוד.
נשים המסתובבות בעולם עם מגננה או עם פגיעות עשויות לחוות גברים כאלה, ולעיתים גברים בכלל, כסכנה, ולפרש מבטים מסוימים כמאיימים או כלוקחים.
לעיתים הפרשנות הזאת נובעת מפגיעות ממשיות שהן חוו, ולעיתים היא מופעלת גם במצבים שבהם לא קיימת כוונה מאיימת.
אין בכך כדי לבטל את תחושתן או את זכותן להציב גבול.
נשים שמכירות את הדינמיקה הזאת עשויות להתחיל להרגיש נינוחות רבה יותר במרחב הציבורי.
הן יכולות להבין שמשיכה היא דינמיקה אנושית קיימת וטבעית, אך גם לדעת שלא כל ביטוי שלה הוא בריא או ראוי.
הן עשויות להתחיל להבחין שלפעמים חיוך או מבט של גבר הם פשוט דרכו ליהנות לרגע מהניחוח הנקבי, ושאין בהם כוונה לקחת דבר או לדרוש דבר.
היכולת להבחין בין מבט או משיכה מכבדים לבין התנהגות חודרנית ומאיימת יכולה להפחית את הצורך לראות בכל גבר איום.
היא עשויה גם לפתוח אפשרות להבחין בגברים שנעים בעולם בכבוד, ושעם אחד מהם אולי יתאפשר לה ליצור קשר או מערכת יחסים זוגית.
כל עוד הגוף נמצא במגננה מוחלטת, קשה לעיתים לראות את הגברים הפוטנציאליים שאפשר היה להתחבר לאחד מהם.
בהתאמה, הנינוחות שעשויה להיכנס לחייה בעקבות הבנת הדינמיקה והפחתת רמת האיום בגוף יכולה להשפיע גם על המיניiת ועל היכולת לחוות עונג ואiרגזמה, המושפעות בין היתר ממצבי מתח, ביטחון ואיום בגוף.
אישה עם אנרגיה נקבית בריאה לא תסתיר את הזוהר שלה.
היא תדע שהזוהר שלה אינו הזמנה ואינו הסכמה, ושגם כשהיא פתוחה, חושנית וקורנת, הגבולות שלה נשארים שלה.
היא תאפשר לעצמה לפרוח, לרקוד, לשיר ולהתענג על היופי הנשי שלה, לא בהכרח כדי שישימו לב אליה, אלא משום שזה פשוט קורה מתוכה ואינו מהווה איום עבורה או עבור אחרים.
היא יכולה ליהנות מכך שרואים אותה, ובאותה מידה גם לבחור שאינה רוצה מבט, התקרבות או קשר.
בסופו של דבר, קבלה של האנרגיה אינה מחייבת היענות למשיכה ואינה מבטלת את הצורך בגבולות ובהסכמה.
להפך.
כאשר איננו מתביישים באנרגיות שלנו, קל לנו יותר להכיר בהן, לקחת עליהן אחריות ולבטא אותן באופן בריא ומכבד.
כאשר אתם הולכים ברחוב, נסו לרגע לדמיין שאתם מרכיבים את המשקפיים האלה ולהסתכל על גברים ונשים ממקום מעט אחר.
ייתכן שתתחילו להבחין במשיכה ובדחייה הסמויות המתרחשות בין אנשים זרים לגמרי, לא כהוראה לפעול ולא כהיתר לחצות גבול, אלא כמחול אנושי של אנרגיות, בחירה, סקרנות ונוכחות.
ומתוך נקודת המבט הזאת, אולי יוכל לקרות משהו חדש לשני הצדדים.
אישה לא תצטרך לבחור בין להיות זוהרת לבין להיות בטוחה. היא תוכל להרגיש את ההשפעה שלה בעולם מבלי לחוש שהיא חייבת להיעלם, להצטמצם או לסגור את עצמה כדי לשמור על הגבולות שלה.
וגבר לא יצטרך לבחור בין להיות מחובר לגבריות ולמיניiת שלו לבין להיות אדם מכבד ובטוח. הוא יוכל להרגיש משיכה, רצון ועוצמה מבלי להפוך אותם לפלישה, ומבלי להסיק שעצם קיומם הופך אותו למסוכן או לא ראוי.
אולי דווקא כששני הצדדים מפסיקים לפחד מהאנרגיה ומתחילים ללמוד כיצד להחזיק אותה, מתאפשר מפגש אחר.
פחות מגננה מול אשמה.
פחות פחד מול בושה.
פחות ניסיון לנחש מה אסור לנו להרגיש.
ויותר יכולת להיות נוכחים.
לראות ולהיראות.
להימשך וגם לבחור.
לרצות וגם לכבד.
להיפתח וגם לומר לא.
כי אולי החופש שאנחנו מחפשים אינו עולם שאין בו משיכה בין בני אדם, אלא עולם שבו אנחנו מסוגלים להרגיש את המשיכה הזאת בלי לאבד את עצמנו ובלי לקחת מהאחר את החופש שלו.
עולם שבו החץ אינו צריך להתבייש בכך שהוא חץ, והמערבולת אינה צריכה להפסיק לזהור כדי להיות מוגנת.
וכאשר שניהם יודעים מי הם, מכירים בכוח שלהם ומכבדים את הגבול שביניהם, המחול האנושי הזה יכול להפוך ממשהו שמעורר פחד, בושה ומגננה, למרחב שיש בו יותר חופש, סקרנות, חיבור ואפשרות למפגש אמיתי.
